אופיר טורס בעמ נ' אקסודיוס טכנולוגיות בע"מ ואח'

החלטה

בפני בקשה מטעם המבקש להצהיר כי צו העיקול הזמני פקע בהתאם להוראות תקנה 370(3) לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד-1984 (להלן: "התקנות").

לטענת המבקש לא המציאה המשיבה לידיו את העתק כתב הערבות הבנקאית שהוגש לבית המשפט בהתאם לצו העיקול הזמני ולצורך כניסתו לתוקף של צו העיקול הזמני.

אין מחלוקת כי המשיבה עמדה בתנאי הצו ותקנה 367(ב) לתקנות בכל הנוגע לצו עצמו, העתק הבקשה והמסמכים המצורפים לה אשר הומצאו לידי המבקש במועד שנקבע.

לטענת מבקש, החסירה המשיבה מהמסמכים שמסרה את העתק כתב הערבות הבנקאית שהופקד כתנאי למתן הצו ולפיכך ורק משום כך, יש להורות על פקיעתו של צו העיקול הזמני שניתן.

ב"כ המשיבה בתגובתו המשלימה לבקשה, טען כי כתב הערבות הבנקאית צורף לדבוקת המסמכים שהומצאה למבקש אך לא צורף תצהיר לאימות טענה זו.

מכל מקום, העתק כתב הערבות הבנקאית הומצא לידי ב"כ המבקש יחד עם העתק התגובה שהוגשה על ידי ב"כ המשיבה ובתשובתו אין לב"כ המבקש כל טענה כנגד כתב הערבות עצמו אלא כנגד מועד המצאתו.

לאחר שעיינתי בטענות הצדדים, מצאתי כי עלי לדחות את הבקשה, כל זאת, מבלי להכריע בטענות העובדתיות של הצדדים ובהנחה בלבד, כי לא הומצא לידי המבקש כתב הערבות הבנקאית במועד שנקבע לכך בתקנות ובצו.

ב"כ המבקש מפנה בבקשתו לפסיקה ענפה בעניין החשיבות בהמצאת מסמכי העיקול לידי הנתבע אלא שבכולם דובר על אי המצאה כלל ולא המצאה חלקית של המסמכים.

בפסק דינו של כב' השופט רובינשטיין בבע"מ 4808/04 פלונית נ' פלוני, אשר דן בפקיעתו של צו מניעה זמני כאשר לא הומצאו המסמכים לנתבע במועד נקבע בין השאר:

" אולם לא כל פגם פרוצדורלי יביא לפקיעת צו כשבמהות עסקינן"..

ובהמשך:

" ניתן לגשר על הפער הלכאורי בין הגישות בגישה של מעין השתק, קרי ככל שיש בהירות גדולה יותר באשר לעצם הידיעה במישור המהותי, כך יינתן לה משקל אף אם לא מולאה הפורמאליות עד תום. אכן, יהיו שיטענו כי דווקא הדרך הפורמאלית היא הקצרה (ע"א 6092/03א הנ"ל [7]), ויהיו שיאמרו כי בסופו של יום העובדות ידברו בעדן, ואם יוכחו כדבעי תהא יד הפורמאליות על התחתונה, ולבי נוטה יותר ככלל לאסכולה האחרונה".

בית המשפט אף מפנה בפסק דינו של כב' השופט דרורי בבר"ע (י-ם) 3403/01 זיזה נ' עו"ד יעקב - אף שם לא בוצעה מסירה במועד לנתבע. שם אמר כב' בית המשפט: " גם אם זו מסקנתי (כי נפל פגם בביצוע המסירה – ו.ש.), אין הכרח לאיין את צו העיקול ולהכריז כי פקע מכוח תקנה 370(3) לתקנות – כטענת בא-כוח המערערים – שהרי, אין חולק שלבסוף נודע למר זיזה על צו העיקול כאשר הוציא ביום 11.12.2001 נסח רישום מקרקעין של הנכסים."

ממשיך כב' בית המשפט ואומר כי גם אם יש להקפדה על מועדים משקל רב: " ברם, כפי שהסביר לאחרונה בית-המשפט העליון, מפי המשנה לנשיא השופט ש' לוין, כאשר אין לצד שכנגד כל תועלת בשמירת לוח הזמנים, ולא נגרם נזק מערכתי, אין להקפיד על המועדים הקפדת-יתר, ראה: ע"א 3857/96 שגיא נ' תעשיות רוגוזין בע"מ"."

ולבסוף: "במקרה שלפנינו נודע למערער על העיקול הזמני, בדיעבד לכן כיום אין באי-המצאת המסמכים לנתבע כל חשיבות, או למצער החשיבות מועטת ביותר, אשר בכל מקרה אינה מגיעה לכדי עילה לפסלות צו העיקול או לפקיעתו."

גם ב ת.א. 2492/00 בש"א 3559/06 (מחוזי י-ם) TONEDOOR Ltd ואח' נ' יובנק בע"מ נאמר:

"אלא ש"פקיעה אוטומטית" של צו שיפוטי יוצרת קשיים לא מעטים. בהקשר אחר, של צו פגום בשל שגגה זו או אחרת שנפלה מלפני בית המשפט, נאמר על ידי כב' השופט רובינשטיין, בפסק דינו הנ"ל בבע"מ 4808/04, כי: "צווי בית משפט, אף אם היו ליקויים בעניינם, אינם מתאיידים" (שם, עמ' 143, בפיסקה ד(5)(ח)). הסדר הציבורי, היציבות והצורך בוודאות באשר לתוקפו או אי תוקפו של צו שיפוטי, מקשים להשלים עם מצב שבו צו כאמור פוקע לכל דבר ועניין, כאילו מעולם לא ניתן, ללא שהדבר מעוגן בהחלטת בית משפט."

ולכן: "נראה, איפוא, כי פקיעת העיקול גם היא אינה בכל מצב "פקיעה מדעיקרא" אלא "פקיעה יחסית" (על משקל "בטלות יחסית"). לא בכל ההקשרים נכון יהיה להתייחס לעיקול, שניתן במעמד צד אחד ושפקע מתוקף הוראת תקנה 370 לתקנות, כאל עיקול שכמוהו כאין וכאפס, כאילו מעולם לא היה קיים".

בענייננו, אין ספק כי המבקש קיבל את הבקשה והצו במועד ולא נגרם לו כל נזק שהוא באי המצאת כתב הערבות הבנקאית.